חידושי חתם סופר על חולין מ״ה

1 ובגלגולת שיש בה נקב א' ארוך וכו' עיין מהרש"א דרש"י פי' לאוקמתא דרב חסדא התם בבכורות דבין לב"ש ובין לב"ה שיעורו כמלא מקדח אלא למר בחוסימו ולמר בלי חיסומו ואתי' ברייתא גם כב"ה. והתוס' מפרשי אליבא דר"פ התם דלב"ה שיעורו כסלע קטן שאינינו כמלא מקדח של רופאים ע"ש, ולפע"ד יש מקום לשני הפירושים דע"כ ר' ירמי' שהקשה מהברייתא ס"ל אוקמתא דר"ח ופירש"י דאי ס"ד כר"פ ס"ל דלב"ה שיעורו דחסרון דגלגולת בעיגול הוא כסלע קטן א"כ מנ"ל להקשות דלמא לעולם שיעור צירוף הוא גרוע משיעור גוף החסרון וע"כ בנקב א' ארוך שצריך לצריף כד מעגלת לי' וכ"ש נקבים קטנים מודים ב"ה לב"ש דבעי מלוא מקדח אבל לנקב עגול סגי בסלע קטן ולק"מ אדרב. אע"כ ר' ירמי' פשיטא בפי' הפלוגתא כרב חסדא דבין לב"ש ובין לב"ה שיעורו כמלא מקדח ואין ביניהם אלא חיסומו וזה אינו מוזכר בבריתא אלא מקדח סתם וש"מ לכל מר כדאית לי' מקדח דידי' שוה בשיעורא בין בנקב עגול ובין בנקב מצורף ושפיר הקשה ר' ירמי':

2 אלא דיש להקשות לקושטא דמילתא מאי קמ"ל רב דמצרפינן נקבים לאותו שיעור ממש שיש בנקב גדול הלא כבר נשנה כן בבריתא בגלגולת שיש בו נקב א' ארוך וכנ"ל אע"כ רב מפרש כר"פ דאין לשיעור מקדח מקום בדברי שמואל כי שיעורו של ב"ה סלע קטן והוה סד"א דברייתא דנקב א' ארוך אתי' כב"ה והוא רק מצורף בעי שיעורא רבא מלא מקדח כך הוה סד"א קמ"ל רב לעולם השיעורים שוים וברייתא אתי' כב"ש ולא דבעי למיסתם כב"ש כמ"ש תוס' ד"ה מצטרפין וכו' נמצא צדקו דברי רש"י וגם דברי תוס' זה לר' ירמי' וזה לרב וק"ל:

3 אשתמטתי' וכו' עיין מהרמ"ל וש"ך דודאי שיעור רובא פחות מאיסר. אך אין בהם חסרון מיירי שעומדים בהיקף דאי לאורך שיעורו כנסדק וסגי במשהו למעלה ומשהו למטה. ואע"כ מיירי בהיקף ומשערינן ברובא כמו פסוקת הגרגרת ברובא וה"ה כשיש בהם חסרון ועומדים בהיקף דנפסל בצירף רובו. ואמנם נקבים שיש בהם חסרון מיירי בעומדים באורך או באמצע הגרגרת דאלו לא הוה חסרון הוה רק נסדק והשתא דיש בהם חסרון מיפסל בכאיסר דהוא פחות הרבה משיעורא דנסדק. ולפ"ז להס"ד דר' ירמי' לפמ"ש תוס' דניקבה כנפה היינו יש בהם חסרון ק' איך פרכס מצטרף לרובא הא רובא חמיר מאיסר ואיך יהי' הצירוף חמיר מנקב להדיא. וצריך לומר דלפי אותה הה"א הי' מפורש מצטרפין לרובא לרוב כל הקנה בכללו והוא טפי מאיסר משו"ה פריך:

4 ונראה דלקושטא דמלתא יש לפרש ניקבה כנפה סביב הנקיפה כנקבי הנפה שיש בהם חסרון וסמוכים כנקבי הנפה שאין בין נקב לנקב כמלא נקב מצטרפין לרובא לרוב הקיפה ונפקא מיני' אי לא הי' בהם חסרון כנקבי הנפה לא הי' השלם מצטרף ולא הי' עדיין רובא בנקבים לבד אבל השתא שיש בהם חסרון כמו נפה וגם סמוכים זל"ז כנפה אזי משערין בין הכל לרובא והיינו דאצטריך תרוייהו דרב הא דאר"י אמר רב והא דרב חמא בר גורי' אמר רב וק"ל:

5 מקפלו ומניחו עפ"י הקנה. ועיין חי' רשב"א לקמן במתניתין דואולו כשרות ומ"ש ש"ך. ויפה הקשה פלתי אפי' סלע שהוא שליש נכנסים כמה סלעים לרוחב חלל קנה של בהמה כ"ש כמה איסרים ואיך נשער בבהמה באם חופה וכו' אע"כ משערינן בחופה רוב קנה של עוף בינוני מיטרף בבהמה:

6 ניטלה ממנה רצועה. כ' תוס' תימא לאשמעינן ניקבה וכ"ש רצועה ולפע"ד כאן מטושטש איזה תיבות דבגלגלת הוה נקבים רבותא טפי מן נקב א' ארוך משום שאין טרפות בעצם עצמו אלא שאינו יכול להגן כאן מטושטש משום כן בנקבים קטנים עדיין יכול להגן טפי מנקב א' ארוך אבל בגרגרת אע"ג שהוטרפו משום שעתיד לפסוק ברובו מכ"מ הטרפות באבר עצמו וכאיב לי' בנקבים הרבה מנקב א' ארוך ועיין סברא וחלוק זה בש"ך סי' למד סוף סק"ד וק"ל:

7 ואמרי לה עד דאינקב תתאי מ"ש רא"ש בש' ראב"ן ראי' מהכתה חולד' על ראש' והקשה עליו התם אי לאו דשלטו שיני החולדה בעילאה מהיכי תיתי אינקב תתאי. והנה גם הרשב"א והר"ן הביאו ראיות הראב"ן הנ"ל ולא דחו אותה בשתי ידים משום דס"ל דאמרינן התם חולדה שיני' עקימות ע"ש והשתא לפירש"י התם דבדיק בידא היינו שתוחב אצבעו לתוך פיו ע"ש א"כ יפה כ' ראב"ן הא למ"ד אינקב תתאה נמי תיקשי דלמא תתאי אינקב שלא כנגד עילאה אע"כ בעינן אינקבו תרוויהו ואיכא למימר ניקבו זה שלא כנגד זה כשר. אך הרא"ש נראה דמפרש כפי' הרי"ף בדיק בידא שנותן אצבע על עצם הגלגולת סמוך למקום נקב ההכאה של שיני החולדה ודוחק שם ועי"ז יבצבץ ויצא המוח ואי ס"ד ס"ל לש"ס שאפשר שינקב זה שלא כנגד זה מה יועיל דחיקתו סמוך לנקב הגלגולת דלמא קרומים ניקבו להלן מנקב הגלגולת ע"י שינים עקומות אע"כ לא ס"ל לש"ס התם הכי ושפיר הקשה הרא"ש אבל הראב"ן מפרש בדיק בידא כפירש"י ע"ש וא"ש כנ"ל:

8 בעי ר' זירא לבית חלל קטן פירש"י הרבה חדרים קטנים וכו' וכן הוא בודאי פיות סמפונות הרבה אבל רמב"ם פי' חלל גדול האמצעי הנוטה לשמאל וחלל הקטן ממנו היינו הימיני עיין פ"ז משחיטה ועיין לשונו בפי' המשנה ולשון הרע"ב ומ"ש על זה בתוס' חדשים בשם כנה"ג. וא"כ להרמב"ם אם ניקב לחלל קטן מהקטנים שנתכוון רש"י כשר ולרש"י טרפה ונלע"ד דרש"י לא פי' כן אלא לשקלא וטרי' דש"ס דהוה ק' לי' מ"ט לא נקיט ניקב לחללו מאי לבית חללו אע"כ לבית של כל החללים והיינו הגדול ומסיק דליתי' דא"כ ה"ל למתני בית חללים כמו בית הסמפונות והא דנקט הכא בית ולא סתם חלל היינו למעוטי הקטנים ביותר אלא בעינן דוקא שתינקוב לא' מהחללים הגדולים אבל לא בעינן שיהי' דוקא להיותר גדול שהוא באמצעי דא"כ ה"ל למימר בית חללים כמו בית הסמפונות כנלע"ד:

9 רוב מוחו מאי כ' תוס' דלמא ה"ה רוב מוחו וכ' מהרש"א במהדורא בתרא דלפ"ז מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי ואולי י"ל לפמ"ש הב"ח ומביאו ש"ך דנקבים קטנים שבעורו אינם מצטרפין לרוב וטעמו כיון שאין טרפות מחמת עצמו אלא שסוף המוח לפסוק א"כ תרי עתיד לא אמרינן עתידים נקבים קטנים שיפסקו ברובן ועתיד המוח זה לא אמרינן. והנה למ"ד רוב מוח א"כ אין חילוק בין נקבים קטנים לנפסק ברובו להדיא דהא טרפות מחמת מוח עצמו ולפ"ז עורו דאתי' במכ"ש נמי דיינינן הכי אבל למ"ד רוב עורו אע"ג דה"ה רוב מוחו מ"מ עורו לא מיטריף אלא בנפסק להדיא ולא בצירוף נקבים קטנים ויש לפקפק ולומר בהיפוך ואין להאריך וק"ל:

10 נתמזמז מוחי' דדין. כ' תוס' תימא לריב"ם וכו' וכ' תורת חיים דלק"מ דכיון דהליקוי שורף ומנקב העור שכנגדו סופו לשרוף עד רובו ודברים פשוטים ונכונים הם ואין ראוי לחשוד לריב"ם שנעלם זה ממנו. אבל ס"ל להריב"ם כיון שהמוח שבראש מושך ויורד לאברי הזרע דרך חוט השדרה כמ"ש הב"ח ומביאו ט"ז ססק"א ע"ש א"כ הליקוי אינו מתעכב במקומו אלא כדי לנקוב נקב כ"ש אבל אינו מתעכב כ"כ להפסיק רובו בחוט השדרה. ומ"מ י"ל ק' תוס' די"ל דפשיטא להש"ס דאין שום ליקוי במוח מפסיד קרום המוח אלא דמיטרף משום שסופו לירד לשדרה ויפסיד קרום השדרה אבל במוח עצמו לא מיטריף ליקוי כלל. וכן משמע קצת מדנאמרו כל דיני המרכה והמסמסה בפיסקא דשדר' ולא נאמרו בפיסקא דקרום המוח דקדים והל"ל וכן בשדרה אע"כ עיקור טרפות ליקויות אלו במוח אינו אלא משום שדרה ושפיר מייתי ראי' ממוח שבראש לשדרה ולק"מ ק' ריב"ם. אלא שצ"ע קצת לפ"ז מנתמזמז דהיינו נתרוקן והעלה ש"ך דבנתרוקן הרבה טרפה בין במוח בין בשדרה ואי ס"ד במוח שבראש ליכא טרפות מחמת עצמו רק משום שסופו לירד לחוט השדרה וק' בריקון מה שייך שירד ממנו להשדרה מהאפס והאין לא ירד ולא יעלה. וכן יש מקום עיון קצת מדינא דשלחופית שבמוח שהוזכר בפוסקים וש"ע דדוחק שהשלחופית תרד לשדרה:

11 עד בין הפרשות. לע"ד י"ל דשמואל פשיטא לי' מבחוץ דמשלישית ואילך ליכא שום טרפות וקבל מרבותיו טרפה ודאי ולא ידע אי פרשה ראשונה או שני' או שלישית ואי עד בכלל או לא בכלל. אך זה פשוט לו אי עד בכלל ע"כ עד לא נאמר לו עד שלישית טרפה דא"כ גם שלישית בכלל טרפה וזה א"א אבל אי עד ולא עד בכלל: